ניידות עובדים משאבי אנוש
לועזית: workers mobility

הגמישות היחסית שבה עובדים משנים עבודתם. ניידות עובדים בכלכלה כולה נמדדת על ידי 'שיעור תחלופה נטו' (net turnover rate) כלומר: מספר האנשים (יחסית לכלל כוח העבודה) שעזבו את עבודתם ואחרים באו במקומם. דרגת ניידות העובדים בשוק עבודה כלשהו היא בעלת השפעה על גמישות היצע העבודה. ישנם שלושה סוגים של ניידות עובדים, שכל אחד מושפע מגורמים שונים. 'ניידות עובדים אנכית' (vertical labor mobility) נוגעת לשינוי מסוג עבודה אחד לסוג עבודה אחר באמצעות רכישה של מיומנות חדשה או ניסיון בעבודה, או במקרה של ירידה, בשל אי-היכולת למצוא עבודה ברמת המיומנות הנוכחית. מאחר שבדרך כלל הדבר כרוך בשינוי במעמד החברתי וברמת ההכנסה, ניידות אנכית היא בחלקה פונקציה של גמישות חברתית. 'ניידות עובדים אופקית' (horizontal labor mobility) נוגעת לשינוי תפקיד באותה רמה ובדרך כלל מותנית בשינוי מסוים בתנאי העבודה - שכר, שעות, הטבות שוליות וכיוצ"ב - במקום העבודה החדש. ניידות כזו יכול שתהיה מוגבלת בשל גורמים כמו חשש לאבד בכורה או קידום פוטנציאלי בשל השינוי; הסתייגות מפני תזוזה; שיטות קבלת עבודה מועדפות וכו'. 'ניידות מקצועית' (occupational mobility) מתייחסת לשינוים לסוג תעסוקה חדש לחלוטין, אם מרצון ואם מאונס (כגון שינויים טכנולוגיים). בשל הקשיים השונים הקשורים במעבר מסוג תעסוקה אחד לשני, ובמיוחד בשל הצורך בידע ובמיומנות חדשים, נפוצה ניידות מקצועית בעיקר אצל עובדים לא מיומנים.