יעד אינפלציה
בנקאות ושוק ההון
לועזית: inflation target
היעד של מדיניות מוניטרית במדינות רבות הוא להבטיח שהאינפלציה לא תהיה גבוהה מדי ולא נמוכה מדי. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל להיות מקובל הנוהג של קביעת יעד אינפלציה על-ידי הבנק המרכזי של כל מדינה. ב-1998, ל-54 בנקים מרכזיים היה יעד אינפלציה, לעומת שמונה בלבד בסוף 1990, השנה בה הבנק המרכזי של ניו-זילנד היה לראשון שקבע יעד אינפלציה. במרבית המדינות המתועשות, היעד - וליתר דיוק נקודת האמצע של טווח-יעד - לאינפלציה במחירים לצרכן הוא בין 1% ל-2.5% בשנה. הסיבה לכך שהיעד אינו 0% היא שמדדי המחירים הרשמיים נוטים "למשוך כלפי מעלה" את האינפלציה, ושהמדינות מעדיפות מעט אינפלציה על-פני דפלציה. למדיניות מוניטרית דרוש זמן כדי להשפיע, ולכן הבנקים המרכזיים מבססים בדרך כלל את שינויי המדיניות שלהם על תחזית אינפלציה, ולא על השיעור השוטף. אם תחזית האינפלציה לעוד שנתיים היא מעל היעד, שערי הריבית יועלו. אם התחזית נמצאת מתחת ליעד, הריבית תופחת. האם יש צורך ביעד אינפלציה? קביעת יעד זה עולה בדרך כלל בקנה אחד עם שיקול דעת רחב שמקבל הבנק המרכזי; במצב כזה, השקיפות של קבלת ההחלטות שלו אינה מובטחת מאליה, והיא עולה כאשר הבנק מאמץ יעד אינפלציה. סיבה בסיסית יותר היא שקביעת יעד אינפלציה מקלה את השיפוט אם המדיניות נכונה, וקל יותר לתבוע מן הבנק המרכזי דין וחשבון על ביצועיו. ניתן לקשור בין התגמולים של הבנקאים המרכזיים ובין עמידה ביעד שקבעו. כמה בנקאים מרכזיים טוענים שיעד אינפלציה מצמצם מדי את גמישות המדיניות שלהם, וזו אחת הסיבות לכך שהבנק המרכזי החזק בעולם, הפדרל רזרב האמריקאי, מתנגד (עד כה בהצלחה) לקביעת יעד אינפלציה.
בנקאות ושוק ההון
לועזית: inflation target
היעד של מדיניות מוניטרית במדינות רבות הוא להבטיח שהאינפלציה לא תהיה גבוהה מדי ולא נמוכה מדי. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל להיות מקובל הנוהג של קביעת יעד אינפלציה על-ידי הבנק המרכזי של כל מדינה. ב-1998, ל-54 בנקים מרכזיים היה יעד אינפלציה, לעומת שמונה בלבד בסוף 1990, השנה בה הבנק המרכזי של ניו-זילנד היה לראשון שקבע יעד אינפלציה. במרבית המדינות המתועשות, היעד - וליתר דיוק נקודת האמצע של טווח-יעד - לאינפלציה במחירים לצרכן הוא בין 1% ל-2.5% בשנה. הסיבה לכך שהיעד אינו 0% היא שמדדי המחירים הרשמיים נוטים "למשוך כלפי מעלה" את האינפלציה, ושהמדינות מעדיפות מעט אינפלציה על-פני דפלציה. למדיניות מוניטרית דרוש זמן כדי להשפיע, ולכן הבנקים המרכזיים מבססים בדרך כלל את שינויי המדיניות שלהם על תחזית אינפלציה, ולא על השיעור השוטף. אם תחזית האינפלציה לעוד שנתיים היא מעל היעד, שערי הריבית יועלו. אם התחזית נמצאת מתחת ליעד, הריבית תופחת. האם יש צורך ביעד אינפלציה? קביעת יעד זה עולה בדרך כלל בקנה אחד עם שיקול דעת רחב שמקבל הבנק המרכזי; במצב כזה, השקיפות של קבלת ההחלטות שלו אינה מובטחת מאליה, והיא עולה כאשר הבנק מאמץ יעד אינפלציה. סיבה בסיסית יותר היא שקביעת יעד אינפלציה מקלה את השיפוט אם המדיניות נכונה, וקל יותר לתבוע מן הבנק המרכזי דין וחשבון על ביצועיו. ניתן לקשור בין התגמולים של הבנקאים המרכזיים ובין עמידה ביעד שקבעו. כמה בנקאים מרכזיים טוענים שיעד אינפלציה מצמצם מדי את גמישות המדיניות שלהם, וזו אחת הסיבות לכך שהבנק המרכזי החזק בעולם, הפדרל רזרב האמריקאי, מתנגד (עד כה בהצלחה) לקביעת יעד אינפלציה.
