דַּשׁ תחבורה
לועזית: lapel

1. בטילים, הגה המחובר לרקטה ופועל באוויר או בתוך זרם סילון;
2. משטח מבוקר בכנף המטוס המשמש בעיקר להגדלת כוח העילוי או הגרר של מטוס או לעזור בצלילה.